פסק-דין בתיק ה"פ 39771-04-12

1.                     המבקשת (להלן: "חנה") נישאה למשיב מס' 1 (להלן: "אשר") ביום 30.6.1966. אשר רשום כבעליה של דירה ברחוב דרך חברון 52 בירושלים הידועה כתת חלקה 3 בחלקה 13 בגוש 30013 (להלן: "הדירה"). התובענה שבפני - על דרך של המרצת פתיחה - היא למתן פסק דין הצהרתי לפיו מחצית מהדירה שייכת לחנה מכוח הלכת השיתוף וכי זכותה של חנה קודמת לזו של המשיבים מס' 2-4, שהם נושיו של אשר וכונס הנכסים שמונה לדירה לבקשתם (להלן: "הנושים" ו-" הכונס").

2.                     כמתואר בהמרצת הפתיחה אוחזת חנה בפסק דין הצהרתי מבית המשפט לענייני משפחה המצהיר כי היא זכאית למחצית הדירה מכוח הלכת השיתוף. עוד נכתב כי בהליכים שונים שהתנהלו בין מי שהתיימר להיות בעליה של הדירה, עמותת נר ישראל ואמו של אשר, נקבע כי הדירה שייכת לאשר ולא כפי שסברה חנה משך כל השנים. מכיוון שכך היא מבקשת להצהיר על זכותה מכוח חזקת השיתוף. חנה כותבת כי הדירה נבנתה בשנות השבעים של המאה העשרים במסגרת עיסוקו של אשר כקבלן ונרשמה על שמו אף שהייתה רכוש של שני בני הזוג. העיקולים שהוצאו על ידי הנושים, כך טוענת חנה, מאוחרים ליחסי השיתוף ואינם גוברים על זכויותיה.

3.                     טענותיה של חנה הן כי בהינתן שהתגוררה יחד עם אשר כבני זוג, קיימה עמו חיי משפחה מלאים לרבות ניהול בית משותף משך עשרות שנים ונולדו להם ילדים יש לראותם כשותפים בדירה ואין ברישום הדירה על שם אשר כדי להראות על כוונה לאי-שיתוף בנכסים.

4.                     הנושים הגישו כתב התנגדות מפורט להמרצת הפתיחה והם סוקרים בו את ההליכים הקודמים שניהלו מול אשר ומול גופים שונים שלהם התיימר להעביר את הזכויות בדירה כדי להוציאה ממסת הנכסים שלו ולמנוע את פרעון חובותיו מתמורת המכירה שלה.  עמדתם היא שמשך כל אותם הליכים שנמשכו כ- 10 שנים ישבה חנה בשקט ולא אמרה דבר על זכויותיה בדירה אף שניתנו תצהירים על ידי אשר, אמו ואחרים כי הזכויות בדירה אינן של אשר.

5.                     הבסיס העובדתי להכרעה במחלוקת בין הצדדים נשען על עדותה של חנה ועל המסמכים שהוגשו על ידי המשיבים ללא התנגדות. חנה מתארת בתצהיר, כאמור, את נישואי בני הזוג בשנת 1966; את בנייתה של הדירה בשנות השבעים וכי בני הזוג, היא ובעלה, התגוררו יחד וקיימו חיי משפחה מלאים לרבות ניהול משק בית משותף משך עשרות שנים. לשני בני הזוג היו אלה נישואים ראשונים ונולדו להם ילדים. היא מוסיפה כי התא המשפחתי עדיין קיים ובני הזוג נשואים. בחקירה הנגדית היא אישרה כי הם אינם גרים בארץ וכי שינו את מקום המגורים לפני 13 שנים (עמ' 2, ש' 15-16). היא עצמה גרה בארץ ובחו"ל לסירוגין (עמ' 2, ש' 25) אך אין לה כתובת בארץ. עוד היא תארה כי היא נשואה לאשר, במהלך השנים הייתה עקרת בית וטיפלה בילדים בעוד שאשר יצא לפרנס את המשפחה, עבד קשה והם היו יחד בימי שבת (עמ' 3, ש' 12-16). באשר לרישום הדירה על שם אשר היא אמרה כי נהג לרשום את הנכסים על שמו והיא לא התערבה בכך (עמ' 4, ש' 22-23). בהמשך לכך היא ציינה כי חמותה, גב' גרציה ממן, התגוררה בדירה משך קרוב ל- 30 שנה ולאחר שבעלה של חמותה נפטר היא התגוררה עמה ביחד. כאשר החמות התעודדה הם עברו לדירה אחרת (עמ' 5, ש' 1-5).

6.                     הנושים צרפו מסמכים שונים שמתארים את ההליכים שהתקיימו ואת הדיונים בתביעות שהתנהלו על רקע טענותיו של אשר כי העביר את הדירה וכי זו אינה בבעלותו. המסמכים הרלוונטיים למחלוקת בהליך זה הם ההחלטה ופסק הדין שניתנו בת.א. 21759/99 ו- 1171/00 - התביעות שניהלו הנושים כנגד חנה בבית משפט השלום בירושלים. באותם הליכים ניסו הנושים לקבל פסק דין הצהרתי הקובע כי חנה חבה במחצית מחובות אשר כלפיהם.  חנה התנגדה לכך. בהחלטה שניתנה ביום 21.3.00 קבע בית משפט השלום באותו הליך כי אין בחזקת השיתוף כדי להקים חבות של אישה עם חובותיו העסקיים של בעלה כלפי צד ג'. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לחייב את הנתבעת - חנה לשאת בחובו של בעלה כלפי הנושים מכוח חזקת השיתוף.

7.                     בין המסמכים שהגישו הנושים כלולים מסמכים שנערכו על ידי בני המשפחה השונים בניסיון לטעון כי הדירה הייתה שייכת לאמו של אשר, גב' גרציה ממן, וכי זו העבירה אותה במתנה.  בתצהיר שערכה גב' גרציה ממן (נספח 5) מתואר כי גב' ממן עברה לגור בדירה בשנת 1975 לאחר שבנייתה הסתיימה ביחד עם בעלה. הבעל נפטר בשנת 1982 והגב' ממן גרה בה מאז לבד עד שעברה לבית אבות בשנת 2000. הגב' ממן מציינת כי משך כל השנים בהן היא גרה בדירה היא שילמה מחשבונה את התשלומים עבור הדירה. 

8.                     אחותו של אשר, זהבה ממן, כתבה מכתב ביום 3.11.09, שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים בו נדון אחד ההליכים הקודמים. במכתב היא כותבת כי הדירה הייתה שייכת לאמה וכי היא חלק מעיזבונה. עוד נכתב כי הדירה נרכשה בשנת 1986 מהחברה הקבלנית של אשר, שבנה את הדירה.

9.                     מסמך אחר הוא תצהירו של אשר שגם הוא כמו אמו, גרציה, תאר בתצהיר שנתן באותו הליך בפרוטרוט את רכישת הדירה על ידי הוריו וגרציה ויוסף. הוא כותב את הדברים הבאים:

"גרציה ממן ויוסף ממן ז"ל רכשו בשנת 1957 בית בדמי מפתח מחברת עמידר ברחוב יששכר 2 ירושלים וגרו בו קרוב ל- 20 שנה, בשנת 1981 רכשו את הבית בבעלות במבצע של חברת עמידר. בתקופה לאחר מכן מכרו את הבית ל..., בא כוחו עו"ד ... העביר את כל התמורה מהמכירה בניכוי הוצאות של הבית ... והעבירה לקבלן אשר ממן בתמורה לדירה שהקבלן ממן אשר מכר לגב' גרציה ממן..."

(ההדגשה שלי - א.ד.).

10.                 בנוסף לכל אלה הגישו הנושים כתבי טענות משני הליכים שהתנהלו בעבר: האחד  - ת.א. 10833/03 בבית משפט השלום בירושלים שבו תבעה גב' גרציה ממן את כונס הנכסים לסילוק יד על בסיס טענותיה כי רכשה את הדירה מבנה; השני - ת.א. 9512/07 בבית המשפט המחוזי בירושלים - שבו תבעו יחיאל תורג'מן וישיבת נר ישראל את הכונס, הנושים ואחרים בטענה כי גב' גרציה ממן, שרכשה את הדירה מבנה, העניקה לתובעים את הדירה במתנה. כתבי הטענות מטעם התובעים בשני ההליכים הוגשו על ידי אותם עורכי הדין המייצגים עתה את חנה כנגד הנושים. בכתב התביעה בת.א. 9512/07 מתייחסים התובעים גם למכירת הדירה על ידי אשר וכותבים את הדברים הבאים:

"הדירה נשוא תביעה זו נבנתה על ידי נתבע 2 [אשר] במסגרת עסקיו כקבלן, באמצע שנות ה- 70, ונרשמה על שמו בלשכת רישום המקרקעין.

תחילה יועדה הדירה להימכר לחברה המשכנת "פרזות"... אולם המכר לא יצא אל הפועל בסופו של דבר...

לאחר שנכשלה עסקת המכר עם "פרזות", נותרה הדירה חלק מן המלאי העסקי של הקבלן, והאחרון אפשר להוריו, הנתבעת 3 ובעלה המנוח להתגורר בנכס. השניים התגוררו בדירה ללא תמורה משך מספר שנים. בשל היותם בני משפחה, הוסכם ביניהם כי ישלמו לקבלן את התמורה בבוא העת.."

(נספח 14 - ההדגשה שלי - א.ד.).

11.                 חנה טוענת כי במקרה זה חלה חזקת השיתוף בנכסים והיא זכאית למחצית מהדירה. היא מפנה להחלטתו של כב' השופט צבן בתביעתם של הנושים כנגדה להכיר בה כחבה במחצית מהחובות ולמדה מכך שטענות הנושים נדחו בכל הנוגע לשיתוף בחובות על כך שיש להשתיקם מלטעון כנגד תחולת החזקה.  עוד נטען כי אין ללמוד דבר מרישום הדירה על שם הבעל כחלק מהתנהלותו העסקית וכי הדבר אינו שולל את הזכויות שלה בדירה. כך הדבר גם באשר לזכויות שהעניק הבעל לאמו בדירה אשר אינן שוללות את זכויותיה של האישה.

12.                 הנושים חולקים על עמדת חנה והם סבורים כי לא הונחה תשתית מספקת לקבוע כי חלה חזקת השיתוף. באשר להחלטה הם טוענים כי כל שנקבע בה הוא כי אין שיתוף בחובות אך אין ללמוד מכך על שיתוף בנכסים. הם טוענים כי מתקיימת תמיד סימטריה בין החובות לנכסים. הם למדים על כך שהחזקה לא חלה מחוסר המעש של חנה משך כל השנים אף שהיא ידעה שמתנהלים הליכים לגבי הדירה, שבעלה טוען שהעביר את הזכויות בה לאמו וממנה עברו לאחרים ואת מינוי כונס הנכסים לגבי הדירה. 

13.                 לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות.